סקוזה-עמוס נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

פסק דין

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל הנכבד (מר ע' רט), מיום 6.10.11 ומיום 11.9.11 בתיק הוצאה לפועל 01-26324-11-0 לפיה נדחתה בקשת המבקשת להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים, אלא לאחר תתן טעם מדוע יש לאחד את תיקיה מחדש לאחר שתיק קודם פוזר בשל אי קיום החלטות ואי תשלום והשנייה כי הבקשה תתברר לאחר הפקדת סכום של 2,500 ₪.

טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור

טוענת המבקשת ששגה הרשם הנכבד עת לא הכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים כאשר התעלם ממצבה הכלכלי, השית עליה תשלום של 2,500 ₪ כתנאי לדיון בבקשה, וציינה שבעבר לא עמדה בצו החיוב בשל אי הכנסה.

המבקשת מציינת כי היא אם לשני ילדים קטינים ואין לה כל הכנסה או רכוש והתא המשפחתי מתקיים מהכנסה בסך של 5,000 ₪ שהוא הסכום אותו משתכר בעלה ומסכום זה עליהם לכלכל את המשפחה, מה גם שבעלה שרוי אף הוא בחובות רבים.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 119 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "התקנות") אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובה.

סמכות רשם ההוצאה לפועל להכריז על חייב כמוגבל באמצעים, היא סמכות שבשיקול דעת המאפשרת לו לשקול ולאזן בין כלל השיקולים של כל מקרה על פי נסיבותיו וכפועל יוצא סמכותו של רשם ההוצאה לפועל שיקול הדעת שלא להכריז על חיייב כמוגבל באמצעים, גם כאשר הוא אינו יכול לפרוע את חובותיו בתקופה העולה על התקופות הנקובות בסעיף 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (ראו האמור ב-רע"צ 4709-03-12 צ'ריומוחון נ' בנק הפועלים (ניתן ביום 6.3.12 פורסם באתרים משפטיים( והאסמכתאות שהובאו שם) (להלן: "עניין צ'ריומוחון").

מסקנה מתבקשת מהאמור שאין לחייב כל זכות קנוייה כי יוכרז כמוגבל באמצעים, וכל מקרה ייבחן על ידי רשם ההוצאה לפועל לגופו ובהתאם לנסיבותיו.

רשם ההוצאה לפועל הנכבד בדין דרש מהמבקשת להבהיר מהן הנסיבות המצדיקות איחוד תיקים מחדש לאו העובדה שתיק קודם בוטל עקב אי קיום החלטות ואי תשלום, וזאת בהתאם להוראת תקנה 29 (ב) לתקנות.

אין בידי לקבל את טענת המבקשת שלא שילמה בעבר תשלומים עקב "אי הכנסה": הרי יכולה היתה המבקשת לעתור בבקשות מתאימות לרשם ההוצאה לפועל, בעת שינוי מצבה הכלכלי, וזה היה נדרש לבקשה בזמן אמת וקובע צו תשלומים מתאים לנסיבותיה.

אולם מאחר והמבקשת בחרה, במודע ומרצון, שלא לשלם תשלום צו התשלומים שהושת עליה, ולהתעלם מהליכי ההוצאה לפועל הננקטים כנגדה, הרי אין לה להלין אלא על עצמה בלבד, ואין בטענה זו שנטענת באופן סתמי וללא כל אסמכא (מה גם שאין אפשרות לבחון העניין בדיעבד) כדי להוות טעם בלעדי להצדקה כי עתה יש להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים מחדש ולאחד את תיקיה פעם נוספת.

בעניין צ'ריומוחון נדרש בית המשפט לתקנה 29 (ב) לתקנות ולכך שעל חייב להראות כי חל שינוי יסודי המצדיק דיון מחודש בבקשתו, ונאמר שם שעל חייב להראות טעם של ממש שיש בו כדי להצדיק את הכרזתו מחדש כחייב מוגבל באמצעים.

ראוי להביא הדברים שנאמרו בפסק הדין, שיפים הם גם לענייננו:

"מידת הצדק והרחמים, אינם יכולים – כשהם לעצמם - להוות טעם כזה [להכרזה המחודשת – ע.מ.]

טענה שאי תשלום צו החיוב נובע ממצוקה כלכלית ולא כתוצאה מהתחמקות – אינה יכולה, בכל הכבוד, להתקבל כאשר סלולה לו לחייב הדרך לפנות לרשם ההוצאה לפועל לשנות את צו החיוב החודשי בעת שינוי נסיבות.

נדמה לבית המשפט שטענתו של המבקש, במסגרת בקשת רשות ערעור זו, כי כעת הוא מנסה לשקם את עצמו, לקחת את עצמו בידיים ולנהל חיים סדירים והמטרה בבקשתו להכריז עליו כמוגבל באמצעים היא להמשיך לנהל חיים נורמטיביים ולא להפוך לנטל על החברה, אינה אלא הצהרת כוונות כללית, שלעת הזו, אי די בהן.

נסיבות מיוחדות, כנזכר בתקנה 29 (ב) לתקנות יכול ויהיו לטעמי,בין היתר, לאחר שהחייב ישלם את צו החיוב כסדרו לפרק זמן, מבצע את החלטות רשם ההוצאה לפועל, ולבטח צריך לעבור פרק זמן בין בקשה אחת לאחרת.

...

כמובן, במידה והחייב ישלם את צו החיוב שהוטל עליו על ידי רשם ההוצאה לפועל לאורך פרק זמן במלואו ובמועדו, יקיים את ההחלטות במלואם, יוכל לפנות פעם נוספת בבקשה מתאימה לרשם ההוצאה לפועל שישקול את הבקשה לגופה".